" אז מה בעצם את אומרת? על מה העבודות?" שאלה אותי הפסיכולוגית שלי.
"תראי...." אני עונה לה "זה לא שיש לי איזה שהיא אג'נדה. אני לא כזו. כל מה שאני עושה בעצם זה לצלם את המציאות כמו שהיא, ולצבוע אותה בצבעים יפים."
"יפה" היא אמרה לי " זאת האמירה שלך!"
זה נכון. זאת האמירה שלי.
ואני מרגישה שאני צריכה להסביר את עצמי, לזרים.
אני לא פמיניסטית ולא לוחמת.
לא צופה בחדשות ונמנעת מצרות העולם.
משתדלת לא להזיק לזולתי וגם לא לסביבה.
עירונית מושבעת אבל משתאה לנוכח יופיו ועוצמתו של הטבע בכל פעם מחדש.
אוהבת קומדיות מכל סוג ומתחמקת מדרמות וטרגדיות.
משתדלת להיות כנה ומציאותית עם עצמי והסביבה,
אבל את המשפט "את חיה בסרט" שומעת כל הזמן!!!
השאיפה לשלמות תוך הקפדה על פרטים, יצירת הרמוניה תוך הדגשת היפה והנעים, והרצון לשמור את הפשטות והאמת שבתמונה, מובילים אותי במהלך העבודה.
הצילום הוא ה"קנבס", התבנית עליה אני בונה את הקומפוזיציה. בתהליך של ניסוי וטעייה, התקדמות ונסיגה אני מתקדמת עד לקבלת תוצאה שתעמוד בביקורת העצמית שלי (מזל בתולה, ציינתי כבר?).
זו הצצה לחיים שלי.
המציאות היום יומית עם תוספת של צבע, להבליט את היופי ולשובב את העין, שתשמח את הלב כי לא תמיד קל ולא תמיד הכל מושלם.
יומרני? אני לא חושבת.
תנסו....